יעקב ברסלב נ' מצפה ארסוף בע"מ-אצל חברת מגוון בע"מ ואח'

החלטה

עניינה של התובענה שהוגשה לבית המשפט הוא סעד הצהרתי לו עתר המבקש, שהוא נאמן של המשיבה 2, בין שאר ההצהרות ביקש המבקש להצהיר כי "רכש בנאמנות עבור הגברת רחל סייג סופר כנהנית את זכויות הבעלות במקרקעין הידועים כגוש 334 בחלקה 6680...המצוי...במקום המכונה ארסוף".

ביום 4.2.08 נחתמה פסיקתא על ידי כבוד השופט אורנשטיין ולפיה קיבל בית המשפט את התובענה ובין השאר אישר כי הזכויות נרכשו עבור המשיבה 2.

הפסיקתא ניתנה בהעדר "תגובת המשיבה 1 לרבות מנהליה ולאחר שבוצעה מסירה למשיבה 1 ומנהליה" (כך לשון הפסיקתא).

את ההחלטה הזו עתרה המשיבה 1 לבטל, בבש"א 15009/08; את הבקשה לביטול הפסיקתא הגיש "אריה בין – דירקטור ובעל מניות".

מאז הוגשה הבקשה (4.11.08 ) – המשיכו הליכים להתקיים בענינם של בעלי הדין במסגרת תובענות אחרות, בין השאר בבית משפט של פשיטת רגל, בו ניתן צו לכינוס נכסי המשיבה 2 שלנכסיה מונו מנהלים מיוחדים ומר אריה בין הוא פושט רגל לו מונה נאמן.

גם לציין כי המקרקעין, שנטען כי זכויות הקניין שלהן נרכשו למען המשיבה 2 ואשר לזכויות במקרקעין אלה טוענת המשיבה 1, נמכרו על ידי כונס הנכסים מטעם הבנק שמונה לשם מימושם.

עוד לציין כי ביום 16.5.10 עיכב כבוד השופט ברנר את ההליכים המתנהלים נגד המשיבה 2 הגב' רחל סופר בתובענה זו, משכך אין לנהל ההליכים נגדה מאחר שאלה עוכבו.

על החלטת כבוד השופט ברנר לא הוגש ערעור ולא נתבקש לבטלה – משכך היא תקפה.

בדיון שהתקיים לפני עתרו המנהלים המיוחדים של המשיבה 2 שלא לקיים את הדיון מאחר שההליכים עוכבו נגדה וממילא המקום הראוי לבירור הצד הכספי שנותר בענין המקרקעין הוא בית משפט של פש"ר.

המשיבה 1 יוצגה לכאורה על ידי מר אריה בין שממשיך לציין כי הוא בעל המניות, בעל הזכויות ואף הצהיר כי קיבל רשות מהכנ"ר לנהל את התובענה.

אלא שהיתר זה לא היה בידיו להציג, ולא רק זאת אלא שנציגת הכנ"ר ציינה במפורש כי לא הותר לו לנהל הליכים אלה, אך מר בין ממשיך להסיק מסקנות שונות מאמירות כאלה ואחרות כאילו הותר לו להמשיך ולנהל את ההליך – אולם כאמור, למעט אמירות של מר בין, ובסופו של דבר ציינה נציגת הכנר כי "משום מה הנאמן שמונה למר בין, עו"ד סופר לא נמצא כאן. למותר לציין כי הנאמן לא הגיש בקשה להיכנס בנעלי מר בין לענין הזכויות במצפה ארסוף, החייב לא קיבל אישור מהכונס הרשמי להגיש בקשה לביהמ"ש. ומשכך, לא ברור בכלל איך התגלגלנו לפתחו של בית משפט נכבד זה" (עמ' 5 לפרוטוקול) – משכך אין למר בין כל היתר לנהל הליכים אלה בבית המשפט; הנאמן לא התייצב לדיון ועל כן למעשה דינה של הבקשה לביטול הפסיקתא להמחק גם מטעמים של חוסר התייצבות.

עוד לציין להשלמת התמונה כי מר בין ביקש לעכב את ביצוע פסק הדין שניתן על ידי כבוד השופט אורנשטיין – ובית המשפט (כבוד השופט אלטוביה) נעתר לבקשה ביום 22.7.08 בכפוף להפקדת סך של 150,000 ₪ ש"יופקדו עד ליום 23.7.08 שעה 11.00 ולא, יפקע הצו" – הכסף לא הופקד והצו פקע, משכך אין עיכוב הליכים לענין הפסיקתא.

מאחר שבעניין המקרקעין יש אינטרסנטים שונים התייצב גם בנק דיסקונט לדיון; אולם יאמר כבר כי כונס הנכסים שמונה מטעם הבנק מימש את המקרקעין ו"הבנק קיבל את כספי הבטוחה. הכונס קיבל את שכר טרחתו" (עמ' 5 לפרוטוקול) משכך השלים הבנק את תפקידו בתובענה זו ולא ברורה התייצבותו לדיון כמו גם לא ברור האינטרס של הבנק לנהל את התובענה הזו.

נדבך נוסף החשוב לענייננו הוא כי ביום 16.11.10 ניתן פסק דין על ידי כבוד השופטת אלשייך בתיק פשר 1381-09 לענין "הזכאות ביתרה כספית נכבדה שנותרה ברשות כונס הנכסים מטעם בנק דיסקונט" בקשר למימוש המקרקעין.

כפי שציינה כבוד השופטת אלשייך "אין ספק כי עסקינן בפרשייה סבוכה" (סעיף 4 לפסק הדין) וכן כי "אין לי אלא לתהות לענין זה הכיצד מועלית טענה ...שלא די בכך שהיא קשורה למאסת הנכסים של חייבת פושטת רגל, אלא בעניין אשר דומה כי "שתי נפשות" מרכזיות המעורבות בו משני עברי המיתרס הינם פושטי רגל שונים (!) קרי, שני חייבים חדלי פרעון אשר בית משפט של חדלות פרעון הינו ערכאה האחראית על דיון במצבת הנכסים שלהם והאורח הנכון והצודק לחלוקה" (סעיף 4 לפסק הדין).

מאחר שעניין לנו בפסיקתא משנת 2008, ומאחר שמשמעה הוא למעשה קביעת זכויות במקרקעין שנרכשו, בהתאם לפסיקתא, בנאמנות עבור המשיבה 2, ובהנתן העובדה כי נגד המשיבה 2 עוכבו ההליכים בתובענה זו, והטוען לזכויות במניות המשיבה 1 הוא פושט רגל ואינו זכאי לנהל את התובענה בשמה, הגם שהוא מתיימר לעשות כך – ברור כי אין מקום לנהל את ההליך דנן אלא יש לנקוט באמצעות הנאמן והמנהלים המיוחדים הליכים ראויים לקביעת הזכויות במקרקעין ובמשיבה 1 ובין השאר לנקוט בהליך עצמאי שאחד מסעדיו יהיה ביטול הפסיקתא – הכל בכפוף לאישורי בית משפט של פש"ר לניהול ההליכים.

על האינטרסים השונים של המשיבים השונים עמדה כבוד השופטת אלשייך בסקירתה בפסק הדין ובין השאר ציינה את העובדות הרלבנטיות לזכויות הצדדים וכך אמרה כי למר בין 'טענות נחרצות' לזכויות במשיבה 1 וכך הבהירה כי אף למשיבה 2 "טענות ומחלוקות בדבר טיב יחסיה והיקף זכויותיה ...כלפי החברה" (סעיף 6 לפסק הדין) ועל זכויותיה ציינה כבוד השופטת אלשייך כי "הערכאות השונות לא הכריעו למעשה בשאלת זכויותיה של גב' סייג בחברה או בנכסיה, להבדיל מסוגיית זכות הקניין של החברה על הקרקע שמומשה".

ועוד מדבריה "מהרגע בו הפך הסכסוך של הזכויות בחברה לסכסוך הלכה למעשה בין קופות חדלות פרעון של שני פושטי רגל שונים" – הרי בית משפט של פש"ר הוא הרלוונטי לקבוע את סוגיית החלוקה בין הקופות השונות של חדלי הפרעון, לרבות מתן היתר לניהול הליכים לענין זכויות הקנין במקרקעין ובמניות המשיבה 1.

עוד לתמוך במסקנתי שלהלן הם דברי כבוד השופט אורנשטיין בהחלטתו מיום 9.6.209 בה קבע כי על מר בין להציג בפני הכנ"ר עובדות שונות לגבי בעלותו במניות המשיבה 1 ועל הכנ"ר להודיע "האם יש מקום להמשך בירור הבקשה שלפני, ואם כן האם במתכונת שהוגשה או אחרת כמו גם יודיע את הנדרש באשר לאישור בית המשפט של פשיטת רגל להליך" (עמ' 7 להחלטה) – הנה כי כן אף כבוד השופט אורנשטיין, קבע כי אין לנהל ההליכים ללא היתר מפורש של בית משפט של פש"ר, ללא עמדת הכנר וללא שהחייב יצביע לכנ"ר על זכויותיו.